השרקרקים אמנם טורפים דבורי-דבש, אך יחד עם זאת גם ניזונים
מאויבי הדבורים, כצרעות שונות ומחרקים מזיקים מסוימים )כמו
עשים וחיפושיות(, לרבות פרטים חולים וחלשים בקרב החרקים
העלולים לסכן את הכוורת. על פי מחקרים שונים מתברר כי כול
פרט ניזון בממוצע מ- 400-200 חרקים ביום, אך השפעתם על
אוכלוסיית דבורי-הדבש קטנה מאוד ולפי אחד המחקרים מחסלים
בהערכה זהירה לא יותר מ%1 מהדבורים הפועלות בסך הכול.

מושבת הקינון בנויה ממשפחות הכוללות
הורים, צאצאים וגם סייעים רווקים העוזרים בהאכלה )במחקרים
שבוצעו בהונגריה אחד מתוך שמונה קינים הסתייעו בסייענים, בעיקר
בבוגרים שנכשלו בקינון מבעוד מועד(.

מזון השרקרק המצוי הוא באופן כללי ממיני חרקים שונים, החל
מדבורים וצרעות, דרך חיפושיות וכלה בשפיריות. אגב, ראייתם
המצוינת של השרקרקים מאפשרת לראותם כבר מרחוק.
השרקרקים אמנם טורפים דבורי-דבש, אך יחד עם זאת גם ניזונים
מאויבי הדבורים, כצרעות שונות ומחרקים מזיקים מסוימים )כמו
עשים וחיפושיות(, לרבות פרטים חולים וחלשים בקרב החרקים
העלולים לסכן את הכוורת.

על פי מחקרים שונים מתברר כי כול
פרט ניזון בממוצע מ- 400-200 חרקים ביום, אך השפעתם על
אוכלוסיית דבורי-הדבש קטנה מאוד ולפי אחד המחקרים מחסלים
בהערכה זהירה לא יותר מ%1 מהדבורים הפועלות בסך הכול.

ע”פ החברה לגנת הטבע:

סיכון אזורי: VU A1acd,C1 עתידו בסכנה
פעולות נדרשות לשימור המין:
» הגנה על מקומות החיוּת, בעיקר בבתה וגריגה ים-תיכוניים וקירות חול וכורכר במישור החוף.
» הגבלת השימוש בחומרי הדברה קוטלי-חרקים הגורמים להרעלה משנית.

במחקר בספרד נתגלה כי השרקרקים מעדיפים לרוב לצוד לא בכוורות
עצמן אלא במרחק של קילומטר אחד או יותר בציר תנועתן של
הדבורים. מרבית מגדלי הדבורים חושבים כי השרקרקים הם בחזקת
מזיקים ומהווים מכשול עיקרי מהדבורים לשחר למזון האבקה ולייצר
דבש בעונת הקיץ . במחקר שבוצע בחורשת איקליפטוסים באזור
טריפולי- לוב הראה כי דווקא המצב הפוך והדבורים יצאו )אולי
בעל כורחם( לשיחור מזון בתכיפות רבה יותר.

שרקרק מצוי מקנן בדרך כלל במושבות רופפות, ולעיתים לבד.
זמן קצר לאחר שהציפורים מגיעות אל שטחי הגידול, הזוג, לעתים קרובות עם כמה עוזרים, חופר את המחליה באתר לידתו של הזכר
העופות מוציאים בין 7-12 ק”ג אדמה מהמחפר. התהליך יכול להימשך בין 10 ל -20 יום. אורכו של המאורה הוא 70-150 ס”מ,